קצת עלי

טוב אז קוראים לי גילי, אני ילדה בת 18 מרמת גן. למה ילדה? כי אני לא מרגישה - לא ילדה.

למדתי בכפר הירוק, היה לא קל אבל בסוף יצאתי מרוצה עם הרבה חברים.
 אני עומדת להיתגייס לצבא.. בתקווה שאני אתקבל להיות מדריכת חיל רפואה ואם לא אז חובשת (גם טוב).
 הגובה שלי הוא 172 מה שאומר שאני דיי גבוהה ביחס לכל שאר החברות שלי, אני ילדה רזה עם אגן רחב.
אף פעם לא היתי שמנה אבל את אופי הרזון שלי קיבלתי כשהתחלתי לגבוה. רקדתי 13 שנים עד כיתה יא' (כולל) מה שאיפשר לי לאכול מה שאני רוצה.
לאחר שהסטודיו שבו רקדתי ניסגר והעביר את עצמו לבלט הישראלי הפסקתי לירקוד (זאת היתה החלטה נבובנה), ובשביל לא להפוך לבטטה החלטטתי להירשם לחדר כושר.כשרקדתי לא הפסקתי לבכר את הגוף שלי, לי היה לי גוף מתאים לריקוד למרות שאהבתי לרקוד וזה היה מתסכל. למרות שהייתי רזה ביחס לאחרים עדין לא הרגשתי בטוחה בגוף שלי. לאחר שהפסקתי לירקוד הרגשתי שהגוף שלי מיתגעגע לחזרות הארוכות ולהזיע מהעבודה הקשה, וחלמתי לעיתים קרובות על הסטודיו והעובדה שאני מתגעגעת.
לצערי אני לא ארקוד יותר באופן מיקצועי אבל לפחות ההערכה לגוף שלי עלתה.

 לדעתי ביטחון בגוף זה חלק מתהליך ההתבגרות מקווה שאני מתחילה להתבגר ולהפוך לאישה בעוד היבטים.